פסק-דין בתיק ע"א 003149/01

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט צ' כספי), אשר ניתן ביום 25/9/01. תביעת המערער נדחתה והוא חוייב לשלם למשיב הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ש"ח.

ביום 31/8/85 נחתך המערער, בהיותו חייל בשירות סדיר בצה"ל, בכף ידו הימנית בעת ששהה בביתו. הוא פנה למרפאת קצין העיר, שם ניתן לו טיפול ראשוני על ידי ד"ר שרגורודסקי, אשר הפנה אותו לטיפול בבית החולים איכילוב. ד"ר שרגורודסקי ציין בהפניה כי למערער הגבלה בתנועות האגודל.

המשיב 1 היה אותה עת רופא תורן בחדר מיון וטיפל במערער. במסגרת זו תפר הרופא את עור האגודל החתוך. במסמך חדר המיון ציין המשיב 1 כי תנועת האגודל תקינה. לאחר הטיפול נשלח המערער לביתו.

בהמשך הדברים נמצא כי הפגיעה הביאה לכך כי הגיד המכופף של אגודל המערער נחתך. ביום 21/11/85 עבר המערער ניתוח להשתלת גיד מכופף. לצורך כך בוצע חתך לאורכה של אמת ידו הימנית. למערער נותרה מגבלה בתנועת האגודל הימני וכן צלקת לאורך אמת היד.

המערער תבע את המשיבים בגין רשלנות בטיפול הרפואי.

לפי התשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, לא הורם - בשלב הראשון - נטל השכנוע על ידי המערער ולא הוכחה רשלנותו המקצועית של המשיב 1. בית המשפט קמא החליט כי "יש מקום להשלמת ראיות על ידי כך שיקבע על ידי מומחה רפואי" (החלטה מיום 25.4.99). בית המשפט מינה אפוא מומחה נוסף מטעמו -  פרופ' אנג'ל, וחוות דעתו הונחה בפני בית המשפט  (להלן- חוו"ד אנג'ל. יוער במאמר מוסגר כי פרופ' אנג'ל הוא אף הרופא שערך את ניתוח השתלת הגיד המכופף כאמור לעיל). תמציתה של חוות דעתו היתה כי הטיפול הרפואי שהמשיב 1 נתן למערער היה "הטיפול שצריך היה לתת".

פרופ' אנג'ל הסביר כי בעת הבדיקה שנעשתה למערער, מצא המשיב שהתנועתיות של האגודל שמורה. במקרה שכזה בו קיימת תנועתיות, ניתן היה להסיק על קיומו של קרע חלקי בגיד לכל היותר. יש לתת לגיד, במקרה כזה, אפשרות להתאוששות עצמית. לא היה צעד נוסף שהיה מקום לנקוט בו, באותו שלב, מעבר לתפירת האגודל. בית המשפט קמא דחה את טענות המערער בכל הנוגע לליקויים ברישום הרפואי שביצע המשיב. כמו כן, דחה בית המשפט קמא את בקשת המערער לפסול את המומחה מטעם בית המשפט, בשל מצב של ניגוד אינטרסים.

בית המשפט קמא השית על המערער את הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ש"ח; זאת בהתחשב בגובה התביעה המקורית, 900,000 ש"ח, והדרישה לחייב את המשיב בשכ"ט עו"ד בשיעור 20% מסכום התביעה. בית המשפט אף נתן דעתו לתלונה שהוגשה למשרד הבריאות כנגד המומחה על ידי אבי המערער. התלונה הוגשה לאחר הגשת חוות הדעת, ונסבה על טענה של ניגוד עניינים (שבית המשפט לא ראה בה ממש). בית המשפט עמד על כך שהתלונה הוגשה קודם לחקירתו הנגדית של המומחה, בצעד שנחזה על ידי בית המשפט כהפעלת לחץ בלתי הוגן על המומחה.

על פסק דין זה הוגש ערעור וערעור שכנגד.

טענות הצדדים

2. המערער טוען כי חוו"ד פרופ' אנג'ל שגויה, שכן היא מבוססת על הקביעה שהיתה תנועתיות חלקית באגודל - קביעה שהופרכה על ידי עדות ד"ר שרגורדסקי. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט כאשר קבע כי פרופ' אנג'ל אינו מצוי במצב של ניגוד עניינים.  לטענתו לאחר שהוגשה חוו"ד אנג'ל התברר כי ניתנות על ידו באופן קבוע חוות דעת רפואיות ל"ענבל חברה לביטוח" (להלן- חב' ענבל), המבטחת גם את בי"ח איכילוב ורופאיו. מעבר לכך, חמישה חודשים טרם מונה על ידי בית המשפט קמא הגיש פרופ' אנג'ל חוו"ד רפואית מטעם בי"ח סרלין ליולדות, אשר מוזג בינתיים עם מחלקת היולדות של בי"ח איכילוב. בי"ח איכילוב בו הועסק המשיב 1 הינו בי"ח ממשלתי, המתוקצב על ידי המדינה. גם בי"ח תל השומר בו מועסק פרופ' אנג'ל הינו בי"ח ממשלתי.

פרופ' אנג'ל, כך טוען המערער, מצוי בניגוד עניינים חריף, ועל כן יש לפסול את חוו"ד שהוגשה מטעמו.

בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי המשיב 1 לא התרשל בטיפול הרפואי שהעניק למערער. כמו כן, טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא נתן לחוו"ד שהוגשה מטעמו את המשקל הראוי. רשלנותו של המשיב 1 נעוצה גם בכך שלא התייעץ עם אורתופד וזאת על אף העובדה כי הוסמך כרופא כללי חודשיים בלבד טרם המקרה. לדעתו חווה"ד של פרופ' אנג'ל תומכת בטענת הרשלנות. בית המשפט קמא שגה כשראה בכך שאלה משנית בלבד.

המשיב 1 לא היה מוסמך, לפי נהלי משרד הבריאות באותה עת, לשחרר את המערער מחדר המיון. בכך הפר המשיב 1 את חובת הזהירות שלו כלפי מטופליו. ההנחיה כי רופא זוטר לא ישחרר חולים נובעת מהצורך לבדוק את האבחון אשר ביצע הרופא הזוטר ולשנותו במידת הצורך. עוד טוען המערער כי המשיב 1 לא ביצע רישום מלא של הבדיקות אותן ביצע. בית המשפט קמא שגה כאשר קבע כי רישום תוצאות בדיקה מצביע על עצם ביצועה. לאור החסר במסמך חדר המיון ובהתאם לסעיף 41 לפקודת הנזיקין על בית המשפט קמא היה להעביר את נטל השכנוע אל המשיבים.

לבסוף טוען המערער כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי על המערער לשאת בשכ"ט עו"ד בסכום של 60,000 ש"ח. בית המשפט קמא קשר בין שיעור ההוצאות לבין התנהלות אביו של המערער, אשר הגיש תלונה למשרד הבריאות כנגד פרופ' אנג'ל שפעל לטענתו בניגוד אינטרסים ובניגוד להוראות התקשי"ר. אין זה סביר כי על המערער יושתו הוצאות לדוגמה בשל התנהגות אביו.

המשיבים טוענים כי הערעור כולו נסב סביב קביעתו העובדתית של בית המשפט קמא המתייחסת לתנועה המוגבלת של אגודל המערער, בה כופר המערער. בית המשפט קמא קבע זאת על בסיס הראיות שהובאו בפניו ואין כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בממצא זה.

המערער לא הרים את נטל השכנוע, שכן לא הוכחו כל היסודות לעילת התביעה. מעבר לכך, המשיב 1 לא התרשל בביצוע תפקידו - מרגע שאובחנה תנועה באגודל הפגוע לא קם הצורך להיוועץ ברופא בכיר יותר. עמדת פרופ' אנג'ל תאמה את עמדת המומחים מטעם המשיבים, אשר קבעו כי כאשר קיימת תנועה חלקית משמע לא קיים קרע מלא בגיד. כמו כן, קבעו המומחים כי אין לתפור קרע חלקי בגיד וכל שיש לבצע הוא תפירת העור כפי שאכן בוצע.

אין כל ממש בטענה, אשר לא הוכחה,  לפיה פרופ' אנג'ל נותן חוות דעת באופן קבוע לחב' ענבל או בטענה הקושרת בין מתן חוות הדעת בענייננו וחווה"ד שניתנה מטעם בי"ח סרלין חמישה חודשים קודם לכן. רק לאחר שניתנה חוות הדעת הועלו טענות לפסילת המומחה.

אשר לערעור שכנגד, טוענים המשיבים כי בית המשפט קמא קיפחם כאשר פסק שכ"ט בסך 60,000 ש"ח בלבד. בשל התנהלות המערער ההליך המשפטי התארך והסתרבל שלא לצורך. האירוע נשוא התביעה התרחש בשנת 1985 ובגינו הוגשה תביעה בשנת 1992. מאז התקיימו ישיבות והליכי ביניים רבים.